יש מושג של אמונה פשוטה.

אומרים שהסבתות, האנשים הפשוטים של פעם, היתה להם אמונה פשוטה.

הורגלנו לחשוב שהפירוש הוא שהם האמינו במה שלימדו אותם. לימדו אותם שיש בורא עולם, שהוא בעל יכולת.

באופן הפשוט הם האמינו וקיבלו מה שלימדו אותם. וזו מעלה עצומה.

אך תמיד הפריע לי מאוד: איזו מעלה זאת, מה זה בא ללמד אותנו? שאדם מאמין מה שלימדו אותו? שזו מעלה שהוא לא חוקר ובודק?!

פתאום הבנתי שזה כלל לא נכון. למשל, שנינו נכנסים לאיזה בית ואני אומר: "תראה איך שמו את הדלת בצד,
היו צריכים לשים אותה באמצע".

אז אתה אומר לי: "מי אומר לך שמישהו בנה את הבית"? ובאמת, מי אמר לי שמישהו בנה את הבית? אלא יש לי אמונה פשוטה שמישהו בנה את הבית.

כך באופן פשוט יהודים האמינו במה שראו בעיניהם. לא שהאמינו מה שלמדו – אלא מה שראו! זו אמונה פשוטה, מה שראו בעינים שלהם, ומה שהבינו כל מה שבעל שכל צריך להבין! אם יש עולם נפלא,

מישהו עשה אותו. בלי חכמות, מה שכל בעל שכל צריך להבין. אמונה עמוקה היא שחוקרים איך אנחנו יודעים. יש סוגיות של חקירה, של מסורת, הרבה סוגי הוכחות.

אפשר לשבת שעתיים ולהביא הוכחות לזה שמישהו בנה את הבנין. אך אדם נורמלי מבין ללא שום חקירות שמישהו בנה. "אמונה פשוטה" אין הכוונה שהאמינו במה שסיפרו להם, אלא להאמין במה שנראה ומובן מאליו.

(נפש שמשון – שערי האמונה – עמוד קיג)