לא חדש

גם אדם שיודע את כל השתלשלות המאורעות שהיו ביציאת מצרים, עליו להחיות אצלו את הדברים כל שנה מחדש. נקודה זו נוגעת לא רק לסיפור יצי"מ, אלא גם לחלקים אחרים בעבודת השם.

הסבא מקלם רבי שמחה זיסל זיו (בחכמה ומוסר ח"א אות פג) תמה, מדוע דברים שהתחנכנו בהם בילדותנו; שיש אלקים בורא שמים וארץ וכי הוא משגיח על כל ברואיו, סיפור יציאת מצרים וקריעת ים סוף וכד' – דברים מופלאים ביותר, בכל זאת אין אנו מתפעלים מהם? – בפעם הראשונה שהאדם לומד "בראשית ברא אלקים" הוא בגיל חמש, בשנה שלאחר מכן הוא שוב לומד זאת והדבר לא חידוש בעיניו – הוא כבר יודע את זה.

כלומר הוא מייחס את הידיעה הזאת למה שהוא למד בשנה שעברה. וכך גם בגיל עשר, הוא לומד שוב את הדברים – ושוב אין הוא רואה בהם חידוש – הוא יודע אותם כבר מגיל חמש! וכך גם בגיל עשרים ובגיל ארבעים – ידיעתו מתייחסת לידיעתו הראשונה בגיל חמש!

פשר הדבר – אומר הסבא מקלם – הוא מפני ששמענו את הדברים הללו לראשונה בילדותנו כששכלנו היה חלוש, והידיעה וההבנה היתה ב'דעת קלישתא' – ואותה ידיעה חלשה וקלושה נעשתה חלק מאתנו, וכל ימי חיינו אנו מתהלכים עם אותה תפיסה! ובאמת,

אילו האדם היה נברא כמו אדם הראשון בקומתו ובצביונו, פיקח ובעל שכל של אדם בן עשרים, הוא לא היה מחזיק מעמד מרוב התפעלות והתרגשות! אם יבוא לפנינו אחד, יקח גליון נייר פשוט ויכין מטוס בעל שש כנפיים, ימשוך בזנב והמטוס וכל הכנפיים יזוזו… כולנו נתפעל ללא גבול – פלא שכזה!

ואם כן, מדוע יוצא אדם לרחוב, רואה נמלה בת שש רגלים, ולא עשויה מנייר – אלא בעל חיים עם מוח לב ועינים – עולם שלם! הלא כל הספריות שבעולם לא יוכלו להכיל את גודל הפלא שבבעל חיים זעיר זה! מדוע אין אנו מתפעלים?

מפני שבפעם הראשונה שראינו נמלה היינו בני שנתיים – ובאותה תפיסה של גיל שנתיים אנו מתהלכים עד עצם היום הזה! וכך היא תפיסתנו בכל חלקי החיים.

העבודה המוטלת על האדם היא, להתבונן בכל דבר פעם נוספת כאילו מעולם לא ראהו. כך יזכה לרדת לעומק הטמון בו ולהתפעל מהחכמה האלוקית המתגלה בכל פרט ופרט ממנו.

(תפארת שמשון – הגדה של פסח – עמוד סט)